House Tel Aviv 2019

Artist House
Tel Aviv
27.5.2019

דברי האוצר

הסטודיו של רויטל בן-אשר פרץ פועל בבית האמנים התל אביב מאז שנת 2008. הסדנה הפתוחה משמשת במסגרת תומכת, המשלבת הנחייה וליווי אוצאותי, עבור קבוצת יוצרים, הצועדים ללא חת בדרך של חיפוש מתמשך, חשיפה אישית, התבוננות פנימית, התנסות והתפתחות – כל אלו ועוד באים לידי ביטוי בתערוכה השנתית “בית לאמנים”.

עבודותיהם של 30 האמנים המצידים מתפרשות על פני כל חללי בית האמנים ומייצרות מקבץ בשל של תערוכות יחיד, המתאפיין במגוון רחב של שונות ובשלל טכניקות ומדיומים: החל ברישום ובציור – בצבעי אקריליק, שמן, מים ודיו, על מצעים בלתי שגרתיים בחלקם, כגון תחבושות, בדים, פיסות קרטון גדולות ממדים, מפות שולחן, ניירות, לוחות פרספקס ודיקט – דרך קואלז’, הדפס, תפירה, צילום, פיסול בנייר, בשעווה, ברשת, בפוליאסטר וברכיבי אדי-מייד, ובלה בהקרנות וידאו.

תכנים בעלי נימה ביקורתית שבים ומופיעים בהקשר לתרבות הפנאי, לתחומי עיסוק טיפוליים, לאתגר המגדרי, לחיות ולאלמנטים אדריכליים בעיר ובפריפריה בעידן העכשווי. התמודדות עם המורכבות ועם היופי של הגיל המתקדם הובילה לעיסוק במערכות יחסים בין דוריות ולחוויות ביוגראפיות. ייחודה של התערוכה והחוט המקשר בין האמנים השונים טמון ברוח השורה עליה, תולדה של נקודת מבט עתירת ניסיון חיים, שקולה אינו מרבה להישמע בחברה, בתרבות ובאמנות המקומית.

בית האמנים היה-בית לאמנים והסטודיו של רויטל למרחב בעל תנאים מאפשרים בו רים בכפיפה אחת הנאה ותסכול, קלילות ורצינות, מודעות והדחקה, עיבוד ואיבוד, דיוק ורישול.

בית המדרשה של האמנות הוא מקום בו לעולם תשכון התבונה והתובנה כי על ברכי הכישלונות המפוארים צומחים הניצחונות הצנועים.

רויטל בן- אשר פרץ

 

דבריי

רציתי ללמוד להתבונן. רציתי ללמוד על התבוננות. רציתי להבין אותה.
רציתי להביט בפרטים של גוף ולהניח אותם על הנייר כפי שהם, מבלי לעורר ענין מיותר במה שיש או במה שאין. מתוך כך גיליתי את יופייה של האינות. 

בתערוכה “בית לאמנים” אני מציגה רישומי פחם גדולים על ניירות כותנה, של פינות ריקות מביתי. כמה זוויות גיאומטריות מסגירות ארכיטקטורה, מבנה, חלל פרטי. בעיקר נוכחת בהם עצמת האינות. ברישום המרכזי הנחתי על נייר את ספת הסלון שלי בגודלה הטבעי- שלושה מטרים. הנוכחים הנפקדים בציור מסמנים זיכרון גופני ומותירים ראיות באמצעות טביעות עדינות על הכריות. שקעים רכים של ילדים, שקעים עמוקים של בוגרים. בסתירה לתפנימים הבהירים, ציירתי על נייר כותנה שחור קורי עכביש זוהרים באור הלבנה. עבודה זו מהווה תזכורת לכך שהגיאומטריה העדינה, הסדורה, החכמה והיפה של הטבע עומדת בבסיס הארכיטקטורה של המארג האנושי כולו.

מהתערוכה ללקוחה