What kinds of love do we experience?

ההכרה הראשונית של האדם את עצמו היא כשהוא מגיע לעולם. הוא מכיר את עצמו כעובר. לפני זה, לפני המפגש של הביצית עם הזרע זה מיסטיקה. זה נעלם, בלתי ניתן להוכחה.

עובר, בשבוע החמישי להריון, מגיב תגובות של תענוג, זז, מתכווץ, אחר כך מביא אצבע לפה לתענוג, הוא מגיב למוסיקה, צלילים מוכרים, מאכלים, ההוויה של העובר היא הדבר הקרוב ביותר לשלמות.

הוא לא רואה, הוא נמצא בתוך נוזל – לכן הוא שומע מעט, שומע את פעימות הלב של אימו, איננו מריח, פיזית הוא חש מצב אחיד – עטוף בנוזל בטמפרטורה קבועה.

הוא שותה את מי השפיר ומוציא אותם דרך השתן והצואה. זהו עולם מושלם –  לא צריך לאכול, לשתות, לנשום, להתקלח, להעמיד פנים, לריב, למצוא חן.

לא חסר לעובר דבר. הדברים הטובים ביותר מגופה של האם עוברים אליו , גם אם בריאותה בסכנה.

בהריון הוא גדל ומתרחב. בגיל 3 חודשים יש לו כבר את כל האיברים.

ב- 6 החודשים הבאים הוא מתפתח וגדל עד שמתחיל ללחוץ לו וראשו נדחס ומתכווץ לתעלת הלידה, ואז קורה הנס שבו הוא יוצא החוצה, לעולם.

זוהי הטראומה החזקה ביותר שאדם עובר בחייו.

הנשימה הראשונה טראומטית, צורב בריאות ושורף הכל מערכת הנשימה.

הדבר הראשון שתינוק רוצה – זה לחזור לרחם אימו חזרה.

הגעגוע לרחם לא עוזב את האדם כל חייו.

יש כאלה שישנים בתנוחה עוברית, או אוהבים אמבטיות, לצוף בים המלח, להתכסות בשמיכה נעימה.

הגעגוע הוא להרגיש שוב שאוהבים אותי בלי שום תנאי, לקבל את כל מה שאני רוצה או צריך מבלי לבקש, בלי חשבונות, זהו הצורך הבסיסי ביותר של אהבה וזה מה שתינוק מצפה לקבל מהוריו.

כיוון שהתינוק לא יודע להתבטא – הוא יודע רק לבכות כתגובה. לכן הוא תלוי ב 100% בהוריו. ואז הוא בודק – האם אני מקבל אהבה ללא תנאי כמו ברחם או לא?
אהבה כזו היא הרגשה פנימית. שמישהו יכיר אותי וידע מה טוב לי כמו שאני יודע “חנוך את הנער על פי דרכו”

הטבע גם יצר כך שנעים לנו, תענוג לנו לטפל בתינוק, להניק, להעניק. זה מפתח את היכולת להעניק אהבה ללא תנאי.

חיי התינוק תלויים באהבת האם או הוריו.

זוהי תלות מוחלטת, אהבה מוחלטת, קבלה מוחלטת.